שבוע מאז שיצאנו מהארץ
נחתנו במוסקבה בשש בבוקר, אחרי לילה עם מעט שינה, הילדים גמורים,
תפסנו כמה כיסאות בשדה תעופה וישנו שעתיים...
אחרי שהתאוששנו יצאנו לסיבוב במוסקבה, חשבנו שנעשה סביבו בכיכר האדומה
וסביבותיה , שעתיים שלוש וחזרה לשדה התעופה לטיסת ההמשך לדלהי.
עם המזל שלנו, היה יום "חג" במוסקבה, וכל האזור היה סגור, אי אפשר להגיע לכיכר האדומה !
בתור פיצוי קיבלנו תהלוכות של תזמורות צבאיות , ממש כמו פעם...נגנים במדים,
חצוצרות, תופים...
אצלנו אומרים על זה
"בלאאט"
מפה לשם נכנסנו למין קניון , חנות כלבו ענקית GOOM עם כל המותגים וכמובן , אם תשאלו את הילדים מה
הם זוכרים ממוסקבה, זו תהיה החנות של SONY עם טלוויזיית התלת מימד,
וכמובן הפליי סטיישן
יומיים אח"כ, התברר להם בדלהי, ש PSP4 עולה כמעט חצי בהודו
לעומת ישראל , ויש כבר להם תוכניות לקנות אחד לפני החזרה לארץ...למעשה שפע כבר הכין רשימת גאדג'טים שהוא יקנה...
אצלנו אומרים על זה : הורים שאנטי וילדים באנטי
נחיתה בדלהי באמצע הלילה, מגיעים למלון , כולם ישנים, רחוב חשוך,
מסתבר שהמלון לא בדיוק באזור שחשבתי שהוא......מעירים את פקיד הקבלה.
עולים לחדר, ומגלים שאין חלון, כלומר יש חלון אבל 20 ס"מ מולו יש
קיר...לפחות החדר נורמלי...מיטות מפנקות והמיזוג עובד.
מתעוררים בצהריים ומקבלים את דלהי עם חגיגות לכבוד גאנש.
אני ושירה בהתרגשות, מהמקומות שמעלים זיכרונות , הריחות , המוח נפתח
אוכלים ברחוב צ'אנה מסללה (חומוסים מטובלים) , הילדים – בייחוד שפע
עפים על זה בשקיקה
אז מה עושים עכשיו ?
קולטים שדלהי זה עמוס מידי.
התוכנית מקבלת תפנית, ובמקום להמשיך ל JIBHI לכפר קטן ושקט בהרים , מחליטים
לנסוע לדראמסלה – גם ירוק, גם הרים, שם מקווים שהילדים יעקלו את הודו יותר טוב, יותר ישראלים, יותר
ילדים..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה